כבלי נפש

כִּבְלֵי נֶפֶשׁ - אירגון לסובלים מבעיות בפסיכיאטריה [אלמ״ב]

מעבר בבית משפט העליון

בס״ד
כ״ד אֲדָר ב׳ תשע״ו
הֲדַר הַכַּרְמֶל, חַיפָה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

03.04.2016

~ סערת נפש ~

מאת פבריס שומברג

הנידון: עתירה לרפורמה בבריאות הנפש בבית המשפט העליון.

בחמישי האחרון כ' באדר תשע"ו (30.3.16) מצא לנכון בית המשפט העליון לקיים דיון בנושא העתירה ברפורמה לבריאות הנפש, והחל דיון מקדמי בעתירה כנגד הרפורמה בבריאות הנפש שיצאה לדרך לפני כתשעה חודשים. מיד ניתן להבחין כי מתעוררות סוגיות רבות ומורכבות מהרפורמה, כגון ויתור על סודיות רפואית, אי מתן טיפול נפשי לאדם שאינו בעל אבחנה פסיכיאטרית וכן ביקורת על חלוקת תקציבים לקופות החולים מבלי לבקש התניות למתן תקציבים אלו, או ליתר דיוק חלוקת כסף "לא צבוע". נציין כי הרפורמה בבריאות הנפש עברה ביולי האחרון ללא חקיקה ובתוקף צו.

העתירה הוגשה על ידי העמותה לבריאות נפש מיטיבה (פורום הפסיכולוגים והעו"ס בבריאות הנפש), ארגון הפעולה של הנכים, ארגון ההורים הארצי, חה"כ מיכל בירן מהמחנה הציוני וחמישה מטופלים שנקלעו למצבים מורכבים לאור הבירוקרטיה שהתגלתה מהרפורמה הנ"ל.

הדיון בבג"ץ התנהל בהרכב של שלושה שופטים בראשות כבוד השופט אליקים רובינשטיין, סגן נשיאת בית המשפט העליון, השופט צבי זילברטל והשופט אורי שהם. דיון זה נועד בכדי לבחון האם מדובר בנושא חוקתי ובית המשפט יכנס לדון בו או שמדובר בנושא מקצועי שהוא בתחום סמכותו של משרד הבריאות והעתירה תידחה על הסף.

בתחילת הדיון, היה נראה שדעתם של השופטים הינה שאין מקום לבג"ץ להיכנס לנושא והעתירה עומדת להדחות. אולם, כעבור יממה, בית המשפט פרסם החלטה בה דרש מהמדינה לתת תשובות עד סוף חודש ספטמבר הקרוב לגבי התניית הטיפול באבחנה פסיכיאטרית והפגיעה בסודיות ולהמציא לו עדכון מפורט בליווי תצהיר על התקדמות תהליך יישומה של הרפורמה בבריאות הנפש. בהתאם לכך, יחליט בית המשפט על המשך הטיפול בעתירה. בנוסף, ציינו השופטים שלא ידונו לגבי עניינם של העותרים הפרטיים כדוגמא לסוגיות הרלוונטיות, מפני שמהות העתירה הינה ציבורית. בעניין זה, ראוי לציין שבדיון עצמו, ביקשו השופטים לדעת על מקרים פרטיים על מנת לקבל תמונה ברורה יותר לגבי המצב האמיתי ברפורמה.

בנוגע לעצם העברת הרפורמה בצו, העמדה הרשמית מתצהיר-משוב בית המשפט הינה שהעתירה אינה תוקפת את עצם צו הרפורמה, שהעבירה כמות שהוא את נושא בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים, אלא תחומים שונים ביישום הצו. על כן לא נידרש בית המשפט לטענת השיהוי שהעלתה המדינה, שהיתה רלוונטית אילו עצם חוקיותו של הצו עצמו היה מועמד בשאלה.

להחלטת הדיון המלא אנא פנו לקישור הבא של בית המשפט העליון:

http://elyon1.court.gov.il/files/15/350/043/t15/15043350.t15.htm

לדבריו של עורך דינם של העותרים, עו"ד חגי קלעי, השופטים היו אמורים להחליט אם הסוגיה הינה שאלה מקצועית שהמדינה יכולה להשיב לה, או האם מדובר בפגיעה בזכות לבריאות וגריעה מסל הבריאות ללא הסמכה. לדעתו, שאלה זו משפטית באופיה. המדינה, טוענת שמדובר בשאלה מקצועית ושאין מקום להתערבותו של בית המשפט. כשנשאל מר קלעי, לגבי רמת המקצועיות בתחום בריאות הנפש כיום, אמר שבית המשפט אינו יכול להכריע בנוגע לרמת השירות והליקויים במערכת בריאות הנפש ובנוגע למקצועיות של המציאות הפסיכיאטרית והפסיכולוגית בארץ, אלא רק לגבי שאלות משפטיות פרקטיות, מפני שהעתירה מכוונת בעיקרה לשאלה של מתן טיפול לאותם סובלים שלא יקבלו טיפול במסגרת הרפורמה, ולא לאופן קבלת הטיפול או אופן העברתו מבחינה מקצועית. כמו כן, ציין שישנם הרבה מאוד קשיים נוספים במערכת בריאות הנפש, אך הם אינם נוגעים לעתירה זו, והוסיף כי בלאו-הכי לא היה צפוי להינתן פסק דין באותו יום של הדיון מפני שזהו הדיון הראשון בלבד.

לפי דבריו של עו"ד חגי קלעי, טענותיו של משרד הבריאות לא עולות בקנה אחד עם מדיניות משרד הבריאות עצמו, שעד הרפורמה אפשר טיפול לכל אחד בהתאם לצרכיו. בנוסף, בניגוד לטענתו של משרד הבריאות שטיפול שאינו מותנה באבחנה פסיכיאטרית אינו טיפול מקצועי, טיפולים פסיכולוגיים ניתנים ללא אבחנה בצה"ל, בשירות הפסיכולוגי החינוכי ובשירות בתי הסוהר. למעשה, רק לאחרונה (לאחר שמתווה הרפורמה יצא אל הפועל), משרד הבריאות נתן הנחייה שצריך לתת טיפול ללא אבחנה פסיכיאטרית, למשל לחולים במצבים פיזיים קשים, ובכך המשרד מודה בפה מלא שאין צורך באבחנה על מנת להעניק טיפול נפשי. כפי הנראה, טענה "מקצועית" זו נועדה אך ורק לצורך אותו חיסכון תקציבי הנובע מהגבלת צריכת השירותים. לגבי נושא ה"כספים הלא צבועים" עו"ד קלעי מוסיף שזוהי תופעה מוכרת ומציין שכל קופות החולים כיום נמצאות בגירעון משמעותי והכספים נוטים להיבלע לתוך הגירעון שלהם ולא להגיע למטופלים. לטענתו זוהי שיטה קבועה של משרד האוצר כבר שנים, שיטה שבראשיתה הוא "מייבש" את השירות הציבורי הממלכתי (בבריאות הנפש מורכב ממרפאות ממשלתיות אשר כיום הפכו לספקיות חיצוניות לקופות החולים. מרפאות אלו נמצאות כיום על סף גסיסה עקב אי מתן אישורי טיפול בתחנות הממשלתיות לבריאות הנפש ומתן תשלומים נמוכים מצד קופות החולים).

בתגובה להודעת בית המשפט, שר הבריאות יעקב ליצמן ממפלגת יהדות התורה הגיב: "נמשיך ללמוד ולעקוב אחר תהליך הטמעת הרפורמה בשטח, תוך יישום השינויים המתבקשים כדי לתת מענה שלם ככל הניתן לצרכי האוכלוסיה תוך הידברות עם כל הצדדים, בשקיפות ובמחויבות למטופלים." וכן הוסיף שהחלטת בג״ץ הינה ״מתן חיזוק למהלך הרפורמה בבריאות הנפש, אותה הובלנו לאחר שנים של שנים רבות של שחיקה, תוך אי מתן שירות לרבבות מתמודדים עם בעיות נפש שונות בישראל.״ יש לציין, שלדברי מומחים, השר ליצמן מלווה את הנושא במשך שנים והבעייתיות הטמונה בהתניית טיפול באבחנה פסיכיאטרית הובאה לתשומת ליבו לפני שנים רבות. אילו דובר משרד הבריאות מסר כי ״בית המשפט העליון אישר את המשך יישום הרפורמה בבריאות הנפש ודחה את עיקרי טענות העותרים נגדה. לצד זאת, ולבקשת בית המשפט ידווח משרד הבריאות בספטמבר על התקדמות התהליך, תוך וידוא שהמענים הניתנים על ידי המערכת לא מביאים לכך שמטופלים ׳יפלו בין הכיסאות׳, וכי נושאי הדיון אכן מקבלים מענה נכון ורגיש.״ מנכ״ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב הודיע שיכנס את נציגי קופות החולים בכדי לוודא שכל הסובלים מבעיות בפסיכיאטריה וממורכבויות פסיכולוגיות יקבלו את המענה המירבי לצרכיהם, ובכך לוודא שהרפורמה בבריאות הנפש מתנהלת בהתאם להנחיות משרד הבריאות תוך כדי המשך תיקון ושיפור האופן בו מיושם הרפורמה בבריאות הנפש.

בתשובתה לשאלות השופטים, טענה ראשת אגף בריאות הנפש של משרד הבריאות ד"ר טל ברגמן-לוי שבריאות הנפש שייכת למערכת רפואית, ושבמערכת זו יש אבחנות הנענות למדריך הרפואי ICD שהינו ספר סיווג המחלות הבינלאומי הכולל הפרעות נפשיות (הערת מחבר: בעוד שמרבית העולם משתמש בספר האבחנות DSM שהינו מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, ומזה מתפתחות השלכות ומורכבויות). לכן, רק מי שמאובחן רפואית (בעל אבחנה פסיכיאטרית) יקבל טיפול. היא הוסיפה בדבריה בכך שאדם הפונה למערכת בריאות הנפש למעשה אומר שהוא מגיע לשם בכדי לקבל איבחון, מפני שאולי מעגל החברים או המשפחה לא עזרו לאותו אדם להתמודד. למעשה, משרד הבריאות טוען שאם אין בחנה פסיכיאטרית אז אין מצוקה נפשית, ושאם יש מצוקה תמיד תימצא האבחנה המתאימה. קופות החולים השיבו שלא תוקצבו במסגרת הרפורמה לטפל ב״מצבי חיים״, וכי אם יתקצבו אותן בהתאם ידונו בזאת. עו״ד קלעי טען מנגד שבריאות הנפש אינה רק רפואית.

חברת הכנסת היחידה שהצטרפה לעתירה נגד הרפורמה הזו לבריאות הנפש הינה חה״כ מיכל בירן ממפלגת המחנה הציוני והינה גם חברה בועדת המשנה לענייני הרפורמה בבריאות הנפש שמינה יו"ר ועדת הרווחה, העבודה והבריאות חה"כ אלי אלאלוף. לדבריה, ההחלטה שלה לצאת נגד הרפורמה, נובעת מכך שהיא עוקבת אחרי הרפורמה כמעט עשור, ומזהה בה שלושה ליקויים מרכזיים, המשמעותי הוא הפגיעה בזכאות למי שהיו זכאים לקבל טיפול בחינם וכיום לא יקבלו אותו. היא ציינה שזהו המצב כפי שאמר מנכ״ל קופת חולים כללית. הבעיה השנייה זו הפגיעה המאוד חמורה בפרטיות שנגרמה ממהלכי הרפורמה, והשלישי זהו עתידם של העובדים, ההכשרות והמתמחים. לדעת חברת הכנסת, כל הבעיות האלו הינן בעיות פתירות. היא הדגישה שעשר שנים כבר מתעסקים ברפורמה הזאת, ושאם מישהו היה רוצה לפתור את הבעיות הללו כבר מזמן היה ניתן לעשות זאת. לדעתה היה צריך לעצור את הרפורמה בכלל ולכן עתרה. חברת הכנסת הוסיפה שבמקום שבו אי אפשר יהיה לעצור את הרפורמה, היא והעותרים יסתפקו בלפחות לנסות לתקן חלק מהליקויים, כגון הנושא של ״כסף לא צבוע״ שלטענתה דנים בו לא מעט, ולטענתה "הכסף לא צבוע באופן פורמלי אבל הוא כן צבוע באופן בלתי פורמלי, כי כשמנכ״ל קופת החולים כללית אומר שלא תמחרו אותנו בשביל לטפל גם במצבי חיים, זה אומר שהוא לא יממן את זה וזה אומר שלשאר הדברים הכסף גם אם הוא לא צבוע באופן פורמלי הם כן יודעים למה הוא יועד, אך האם בעוד חמש שנים עדיין תהיה ההפרדה הברורה הזאתי, או האם בעוד עשר…?. היא הסבירה ש"כשבונים מערכת צריך לחשוב לטווח ארוך." כשנשאלה לגבי שיפור המערכת מבחינה מקצועית, חברת הכנסת גם ציינה שלא ידונו בזה בבית המשפט ומי שמעוניין לשפר את מערכת בריאות הנפש בצורה שכזאת, ישנן אופציות פרלמנטאריות, כגון למצוא חבר כנסת שמתעניין בנושא, להביא סיפורים, לשכנע ולהביא לדיון, ובכך לאט לאט לשנות את השיח.

הפסיכולוגית הקלינית חנה שטרום-כהן ויו"ר הפורום של הפסיכולוגים והעו"ס בלבריאות הנפש מיטיבה, עמותה שהיננה אחת מהעותרות, מציינת שהם פנו לקבל סעד מבית המשפט העליון לאחר שמשרד הבריאות כמשרד ממשלתי העביר את הרפורמה בבריאות הנפש בצו ללא פיקוח של הכנסת, ללא הגנה של זכויות האוכלוסייה, בתכנית שהיא לכאורה אמורה לשפר את השירות הציבורי לבריאות הנפש, אבל בעצם פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות של האוכלוסייה, רוב האוכלוסייה מאבדת את הזכות לטיפול, איכות הטיפול יורדת, הרבה שירותים שניתנו על ידי בריאות הנפש לא יהיו יותר ולכן אנחנו מבקשים שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בכדי לעצור את הרמיסה של החוק ושל זכויות האוכלוסייה.

מבחינת סוגיות מקצועיות, הגב׳ שטרום-כהן אף היא מציינת כי בית המשפט לא יכנס לדון בהן , ואמרה שבית המשפט צריך להחליט אם הנושא שייך אליו, אם זו שאלה מקצועית, זו סמכותה של המדינה, זאת אומרת שמשרד הבריאות בסמכותו להחליט מקצועית. גב' שטרום-כהן הרחיבה בכך שבג"ץ מתערב כאשר יש הפרה של חוק, כלומר עניינים חוקתיים, ולכן אי אפשר לעתור מבחינה מקצועית לנעשה בבריאות הנפש, "אנחנו לא יכולים להחליט או להגיד שאנשים מסוימים היו צריכים לקבל טיפול x או טיפול y אך אנו כן יכולים לטעון שיש פה בעייה חוקתית. מהפיכה ראדיקאלית כמו הרפורמה בבריאות הנפש לא יכולה לעבור בצו, היא צריכה מעצם טבעה לעבור בכנסת, ובדרך הליך פרוצדוראלי תקני, זה אומר להופיע בועדות, לְהִדּוֹן בצורה גלויה על ידי נציגי הציבור, פתוח לציבור ובפיקוח של הכנסת, ככה בנויה ופועלת הדמוקרטיה בישראל, עצם העקיפה של הכנסת היא מאוד בעייתית והנושא הזה הוא לא משהו קטן, צו נותנים לדברים קטנים, מפני שהרעיון על פיו פועלת המדינה הוא שישנם חוקי יסוד, וישנם חוקים ועל החוקים ישנם תקנות והוראות בסוג של מדרג יורד. מדובר כאן במשהו כל כך גדול שהוא לא יכול לעבור אלא בחקיקה ראשית, אולם משרד הבריאות עקף את הכנסת ולא העביר את זה בחקיקה ראשית כנדרש והעביר צו. יחד עם הצו הזה עבר גם כמעט שני מיליארד שקל בצורה של צ'ק פתוח מבלי שיש פיקוח לאן עובר הכסף ומבלי שיש הגנה לא על כספי הציבור ולא גם על אלה שאמורים להינות מהיישום של התקציב הזה, שזוהי האוכלוסייה שצריכה לקבל טיפול. כאשר יורדים לפרטים מסתבר שיש פגיעה מאוד מסיבית בזכויות שהיו מוקנות לציבור וגם על כך יש עניין משפטי שאי אפשר לשלול מהציבור זכויות שהיו מוקנות לו, אלא בפרוצדורה מאוד מסוימת דרך הכנסת וזה לא נעשה. לכן פנינו לבג"ץ בכדי שיבחון את זה מבחינה חוקתית ששוללים את זכויותיהם הבסיסיות של אוכלוסיה לקבלת טיפול שלא בדרך חוקית, וזה כן עניינו של בג"ץ."

כשנשאלה הגב׳ שטרום-כהן לגבי השאלות המקצועיות אמרה שהרפורמה בכלל הופכת את השאלות המקצועיות למשניות, מפני שברגע שאומרים שאדם שאין לו אבחנה פסיכיאטרית לא יוכל לקבל טיפול, אתה כבר פוגע ברוב האוכלוסייה שלא זכאית לקבל טיפול, וזאת מפני שלרוב האוכלוסייה אין אבחנה פסיכיאטרית. בנוסף, טענה שמשרד הבריאות מנסה להתנער ולומר שמה שהוא הכניס כתנאי שיהיה לאדם אבחנה פסיכיאטרית (קוד F), היא לא כמו שאנו העותרים מפרשים, והדבר הזה רע מאוד, ובנוסף השירותים שמערכת בריאות הנפש היו מספקים כבר לא קיימים, כגון איתור אוכלוסיות בסיכון, עבודה עם שירותים אחרים בקהילה, עם בתי ספר, אם שירותי רווחה, עם בתי משפט, עם פיקוד העורף, למעשה מדווחת הגב׳ שטרום-כהן שהמון שירותים שהתחנות לבריאות הנפש הציעו בעבר, לא ינתנו ברפורמה, מהסיבה שכבר אין להם מימון, וכך כל העבודה המערכתית נופלת, לטענתה אנו כיום מדברים על הדברים הכי בסיסיים שהמדינה חייבת לתת לאזרחים, וזה לא נעשה.

לאור הציור הזה כשנשאלה האם מי שמחפש לשפר את המקצועיות בבריאות הנפש לרווחת המטופלים ימצא לדבריה תשתית ומערך שכבר לקוי ומתוך זה ינבע שיותר קשה יהיה לשפר את השירותים הללו הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מערכתית, השיבה הגב׳ שטרום-כהן שהמערכת כיום בתהליך של ריסוק ואיון. במקביל ציינה שיש גם פגיעה במקצוע, למשל בהכשרת הפסיכולוגים הקליניים, היא טוענת שישנה לחץ מאוד גדול לצמצם את ההכשרה, ההדרכות, ישיבות הצוות וההשתלמויות בחצי. כלו אלו, לדבריה, הפכו את הפסיכולוג הקליני לאיש מקצוע רציני ומעמיק המסוגל להתמודד עם מגוון הבעיות שבגנן פונים לבריאות הנפש. המיומנות זו עומדת להיכחד. גם אם התואר "פסיכולוג קליני" יישאר, עצם המקצועיות, היכולת והמיומנות כבר לא תהיה.

בחזרה לעניין העתירה, לדברי הגב' שטרום-כהן, קודם כל בג"ץ צריך לראות האם ישנה במקרה זה בעיה חוקתית. במקרה שבג"ץ ידחה את העתירה נאלץ לחזור ולהתערב בנעשה בכנסת. אנו כבר ראינו שהכנסת אינה פועלת בצורה עצמאית במדינת ישראל, והפרדת הרשויות אינה כה חדה כפי שהייתה צריכה להיות. זאת מפני שאנו מחולקים לאופוזיציה וקואליציה, גם בכנסת וגם בממשלה. אם הממשלה, שהיא הקואליציה, מאשרת כיוון מסויים, הסיכוי של חברי כנסת ללכת נגדו הוא מצומצם, בעיקר בממשלה כמו שלנו כיום שהינה מאוד צרה. משום כך, נראה שראש הממשלה עשוי להתקפל בפני שר הבריאות, מפני שהאחרון מוביל את הרפורמה בבריאות הנפש בצו ומייצג את משרד הבריאות, וזאת בכדי לא לטלטל את הסירה. לכן לדבריה נראה שמקבלי ההחלטות במשרד הבריאות יוכלו להמשיך להוליך שולל את הציבור כמו שעשו עד כה. היא ציינה שהרי משרד הבריאות והאגף לבריאות הנפש, הבטיחו טיפול נגיש וזמין לכל אחד, בשעה ששוללים ממנו את הזכות הבסיסית בכלל להגיע לטיפול, אז לדעתה ימשיכו להמציא בדיות בצורה שכזאת, ועד שהציבור יקלוט שמשקרים לו יעבור זמן, ובינתיים לדבריה, כל מי שאמור לעשות הון, לא רק הון פוליטי אלא הון כספי וממשי ירוויח את רווחיו, ובעוד כמה שנים אפילו לא ברור שיהיה מי שיכול יהיה לבנות מחדש את השירות הציבורי לבריאות הנפש. לדעתה חברי הכנסת צריכים להבין את גודל האחריות ויעצרו לשאול את עצמם האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו כחברי כנסת להיכנע ללחצים קואליציונים, או האם עלינו להיות מחויבים למלא את תפקידנו ולהגן על הציבור ולא לתת להפקרות הזאת להמשיך.

בסיום דבריה האירה הגברת שטרום-כהן, "שאם אתה מאמין בצדקת המאבק שלך אתה צריך להמשיך להאבק ולחפש כל הזמן את הדרך איך להשיג את המטרה, וגם אם יש תקופות קשות, ואם לא תמיד רואים איפה תבוא הישועה, כל זמן שאתה מאמין שזה חיוני אז ממשיכים, וזאת הדרישה לדעתי שכל אחד צריך לדרוש מעצמו, זה האור בקצה המנהרה, כל עוד שיהיו אנשים שיהיו מוכנים להיאבק עבור מטרות חשובות, ובמקרה זה להבטיח שיהיה בריאות נפש במדינת ישראל, אז זה האור בקצה המערה."

בנימה אופטימית זו, אנו בכִּבְלֵי נֶפֶשׁ פונים לאנשים שירצו לתמוך במאמצנו לשפר את מערכת בריאות הנפש ולתרום בזמן ו/או בממון לאירגוננו, וכן שולחים יד למעניינים להצטרף לחפצנו ולהתנדב לפעילותינו הרחבה, לכן אנו פונים לאנשי מקצוע בשלל תחומים הרואים לנכונה לתרום מזמנם לשיפור מציאות זו, עורכי דין, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מתאבקים בבעיות בפסיכיאטריה וממורכבויות פסיכולוגיות, מטפלים בבריאות הנפש למיניהם וכן גרפיקאים, אנימטורים, צלמים, טכנאי קול, עורכי וידאו וקול, מלחינים ומוסיקאים, רואי חשבון, מורים ויועצי חינוך בשלל תחומים ועוד, לחבור ולתרום לפעילותינו ואירגוננו.

לדעת המחבר (פבריס שומברג מקים כִּבְלֵי נֶפֶשׁ) שאלה מהותית המתעוררת מהרפורמה הינה האם המציאות החדשה בבריאות הנפש תגרום לכך שיהיה מחסום להתייעלות ושיפור המקצועיות בתחום בריאות הנפש, אם התשתית והמערך קורסים על חשבון הבשר והדם והרוח והנפש של המטופלים. למרות שלא ידונו בסוגיות מקצועית בשקיפות בבית הדין, מצטייר שלרפורמה ולהחלטות שיתקבלו בבית המשפט אכן יהיו השלכות מקצועיות. בנוגע לעתירה, מצטייר מההחלטות שבית המשפט "מאותת" שאכן מדובר בסוגיה שהיא משפטית, ולא רק מקצועית.

נספח: אנו מכִּבְלֵי נֶפֶשׁ רוצים להבהיר שקוֹנְדִיצִיוֹת פסיכיאטריות (מצבים נפשיים המצריכים טיפול פסיכיאטרי) הם אכן בגדר מוגבלויות, ובכדי לצייר זאת כמשל, כפי שניתן להגיע לאורטופד גם עם מצב של נכות עם רגל אחת, האדם לא חולה במחלת הרגל האחת אלא שזהו מצבו שאיתו הוא מתאבק, ואילו יכול אדם להגיע במצב אקוטי לאורטופד אחרי נניח שבר, הוא מקובע בגבס וב"ה מחלים. במצב חופף, אדם יכול להגיע לפסיכולוג ברקע של מצב גנטי או מדכדוכי החיים הלא קשורים לגנטיקה שלו, נאמר עצבות. הבחנה זו מתחברת עם המושג המקראי של נְכֵה רוּחַ מלשון מכה, מכה לרוח (מצב רוח), אין כל קשר לפגם בנפש או מחלה כפי שמצטייר מהמושג העברי העכשווי של חולה נפש.

הכותב הינו מקים כִּבְלֵי נֶפֶשׁ - אירגון לסובלים מבעיות בפסיכיאטריה [אלמ"ב] www.tiedspirits.org ובמתכונתו נכח בדיון זה של בג"ץ ונוכח פעיל בכל וועדות הכנסת בנושא בריאות הנפש מאז אישור התקציב שניתן לרפורמה בבריאות הנפש. מוסר הינו ערך עליון אצל המחבר, הוא נכדו של השופט בדימוס וזוכה פרס צלטנר למפעל חיים הדר' גבריאל קלינג הכותב את חוקי האתיקה של השופטים ועורכי הדין של מדינת ישראל, וכן תלמידו ועורך את שיעוריו של המקובל וראש ישיבת דבר ירושלים הרב ברוך הורוביץ הלוי מזרם חסידות המוסר, הרב צאצא של הערוך לנר. בנוסף, המחבר כותב מָשָׁלִים רבים המופצים בפרוייקט תרשימי עולמות www.sketchedworlds.com